המאפיין הנקשר לתסמונת האני החלול הוא היצרות ניכרת לכל אורך הקמיצה (אצבע הטבעת) יחסית לאצבעות האחרות. ככל שהאצבע הזו צרה יותר בהשוואה לאחרות באותה יד, כך גבוהה יותר רמת החומרה הבאה לידי ביטוי באישיות. ככלל ,צורת האצבעות נחשבת מאוזנת כאשר האצבע המורה והקמיצה דומות באורכן ובהיקפן.
קרוב לוודאי שתינוק בן שנה עדיין לא שולט בשפה כלשהי, ורק בשלב זה בערך הוא עושה את צעדיו הראשונים בעזרת רגליו הלא-בטוחות התומכות בו. מעמדה זו הוא יבחן את העולם ויחפש דרך גישה אליו על מנת לחוות אותו ככל שהאנשים מסביבו יאפשרו לו.
יעבור זמן עד שילד זה יחווה את יתרונות המחשבה הרציונאלית או האנליטית עם יכולת להגיון. . היכולת לגייס נקודות מבט שיפוטיות והערכות שקולות עדיין רחוקות ממנו בשנים רבות. אך נכון לעכשיו, הכול ספוג במשמעות רגשית אדירה. כל דבר מורגש בעוצמה .הרגש הוא הכול. הרגישויות והתבונה שלו מכוונים בחדות של ממש לכל דבר הנוגע בחייו. זהו גם הדבר שמתדלק את סקרנותו האינסופית ואת התיאבון המופלא שלו לגלות.
כך זה חייב להיות.
אם כן, התינוק מאורגן ללמוד הרבה ככל האפשר בזמן הקצר ביותר שאפשר .בשלב זה, המידע נספג בחבילות, כביכול, עם תשומת לב מינימאלית לפרטים. מספיק שנחשוב על המרחק שתינוק עובר בשנתיים הראשונות לחייו – שליטה בשפה, התפתחות מוטורית, הזדהות עם הסביבה הפיזית והחברתית המיידית שלו והיכולת לפתח רצון – כדי להעריך עד כמה התינוק עסוק בחייו.
לתוך חייו של ילד זה תמיד מגיע רגע שבו הוא כולו מוצף בהתרגשות. עבור הילד זו תהיה חוויה משמעותית וחזקה ביותר, כיוון שהיא נושאת עימה משמעות מופלאה במיוחד. הילד מבין כי זוהי החוויה שלו. כיוון שזו החוויה שלו ושלו בלבד, יש בה הכרה משמעותית בכך שקיומו נפרד ונבדל מזה של אמו או אביו. בשלב זה, זהותו הופכת לשלוחה מושלמת ומוחלטת של כל דבר שהוא מרגיש ומדמיין. מה שאנו מתארים כאן הוא למעשה הזרע של מה שבסופו של דבר יתפתח כתחושת העצמיות של המבוגר.
חישבו על התגובה של הילד בעקבות חוויה שכזו; חוויה מלאה במשמעות רגשית הדורשת ממנו את כל תשומת לבו. הוא ממהר מייד לאמו כדי לגלות לה ולחלוק עימה את התרגשותו, אך באותו רגע בדיוק ,תשומת הלב של האם ממוקדת בדבר אחר. אולי היא באמצע הכנה של מתכון מסובך... או שקועה בשיחה עם מישהו בטלפון הנייד שלה... או ליד שולחן הטואלט שלה, מתכוננת לאירוע כלשהו... האפשרויות הן רבות, אך הגב שלה הוא מה שעיני הילד כל הזמן רואות, והוא מלווה לעיתים קרובות במילים נמרצות של חוסר סבלנות.
כאשר חוויה זו חוזרת על עצמה באופן קבוע, כפי שקורה לעיתים קרובות, הילד מבין במהרה כי בעיני אמו, אין שום הצדקה או לגיטימיות לכל אותם דברים שתפסו את תשומת לבו ושאותם הרגיש בעוצמה כה רבה. אך מה שהוא מרגיש זה את עצמו. אם לדברים שהוא מרגיש אין הצדקה או לגיטימיות ,אז אותם ערכים בדיוק יעדרו גם בתחושת עצמיותו.
על המטפל לשקול מאפיין זה כמשתנה. למרות שהוא עלול להימצא לכל אורך חיי האדם, עם השלכות מצערות על איכות חייו, המורפולוגיה של האצבע מתאימה את עצמה לשינויים ואין לראותה כדטרמיניסטית. לעיתים קרובות מאוד, שינויים מתועדים ביד אחת בלבד. ובכל זאת, שינויים אלה יצביעו על התפתחות חיובית, או על פוטנציאל להתפתחות חיובית – תיקון שיש לשאוף אליו ולהעצימו.
© כל הזכויות שמורות לדר. ארנולד הולצמן המכון לכירולוגיה פסיכודיאגנוסטית