הקיבעון האוראלי השלילי / דר. ארנולד הולצמן
ככלל, היינו מצפים כי בכניסתו של היילוד לתוך העולם שמחוץ לרחם הוא יפגוש מיד את זרועותיה החמות והממתינות של האם. בנקודת זמן זו, נוצרת היקשרות bonding עם האם המשמשת כספק וכקולטן מופלא לכל הצרכים והיצרים הליבידינליים החזקים שלו. בהמשך יהיו נגזרות אחרות, מופלאות באותה מידה, של חוויה זו.
היילוד עדיין אינו מזהה את האם כאובייקט נפרד ממנו, אך הוא כביכול מודע לביטחון המוחלט שבהכלה המוחלטת שלה אותו. למעשה הוא שלוחה של גוף שגדול ממנו. הוא הופך לחלק אינהרנטי מהחום הנובע מגוף האם, מתנועת גופה ,מצליל קולה, ממגעה, מחיבוקה ומכל הדברים האחרים המגדירים את חווית האם המקורית שלו .כשהוא זקוק להזנה הוא מקבל מזון, אם קר לו הוא נעטף בשמיכות וכשהוא עייף מנענעים אותו עד שהוא נרדם.
אנו מתארים את החוויות האידיאליות של היילוד והתינוק, המגיעות בזמן שבו הם תלויים לחלוטין באם לרווחתם הגופנית והרגשית. החוויות הנרשמות, שיישארו לכל אורך חייהם כנקודות הייחוס המהותיות ביותר לעצמם, הן שיקבעו את המידה שבה רווחתם הרגשית והגופנית וצרכי הביטחון הקריטיים ביותר שלהם יהיו תלויים באחרים. דבר זה בשום אופן אינו מונע מהם להתקדם בסופו של דבר לרמות אוטונומיה ועצמאות כתגובה לפעולתן של כימיות נפשיות אחרות, אך הוא בהחלט מדגיש את תחושת הביטחון הפנימית, יחד עם נכונות לתת אמון ולהיות תלוי באחרים מתוך תחושת ביטחון ,במקרה הצורך.
הקיבעון האוראלי השלילי משתלט על נקודות הייחוס המקודמות ביותר שיש לכל אדם לגבי עצמו ,כאשר אותו אדם, כתינוק, חווה מצוקה בכל רמה שהיא. בעבר מצוקה זו נראתה לעיתים קרובות אצל אלו שהועברו לאינקובאטורים בעת לידתם. כיום מקלים על כך במידת מה על ידי עידוד האמהות לעסות או להשתמש במגע עדין עם התינוק. אך אם תינוקות צעירים מאוד סובלים, למשל, מכאבים חמורים וממושכים במערכת העיכול שלהם, או בהתפתחות השרירים או העצמות, החוויה המשתרשת במוחם כנקודת הייחוס הראשונה לעצמם עלולה לסתור לחלוטין את שתואר לעיל.
כמו כן, ניתן לדמיין את הנסיבות הקשות של תינוק צעיר מאוד, הזקוק לחלוטין לאם מסייעת, כאשר האם עצמה סובלת ממצוקה רגשית חמורה. ייתכן מאוד שהדבר ימנע ממנה להיענות לצרכי תינוקה .לעיתים קרובות נתקלים במקרים אלה בדיכאון או בחרדות מוגברות. יש לשקול גם כי ישנן אמהות מסוימות, שהצרכים שלהן עצמן בינקותן המוקדמת מעולם לא נענו וכבוגרות הן ממשיכות לשאוף לסיפוקם. אצל אמהות אלה עלול להיפגע המענה על צרכי הינקות המוקדמת של התינוקות שלהן.
לתינוקות אלה לא יהיה, כבוגרים, שום זיכרון באשר לקשיים הטראומטיים המוקדמים שלהם. אף על פי כן, לא משנה עד כמה נקודות ייחוס אלה לעצמם שקועות בזיכרון הקדם-מודע שלהם, חוויות אלה נותרות כנקודות ייחוס שאינן נמחקות לכל אורך חייהם. מה שמתפתח בעקבות זאת כתגובות רפלקסיביות לסיטואציות בחיים האמיתיים הוא כזה: אנשים אלה מוצאים את עצמם מנועים מלהסתמך על מישהו לכל צורך שהוא. שום דבר אינו נשכח. תלות מביאה אל פני השטח את הפחד לחוות מחדש את מצב חוסר האונים המפחיד שלהם. בתקופה בה היו חסרי אונים, פגיעים לחלוטין ותלויים לחלוטין באחרים למען רווחתם, נסיבות חייהם היו כואבות ביותר ומפחידות במידה בלתי אפשרית.
כאשר מציבים מראה מול היסטוריה זו, השאיפה העיקשת לשליטה יחד עם התיעוב שבתלות באחרים, מהווים מאפיין ייחודי של כל אדם שבסיס פרק האצבע של הזרת שלו תואם לתאור זה. יתר על כן, מאפיין זה יתנגד לכל מאמץ להתערבות טיפולית. שאיפתו הטובה ביותר של המטפל תהייה להעלות באופן מיידי להכרה, למודעות, את ההשפעות האישיות והבין-אישיות המזיקות של ביטוייה הגלוים של ההיסטוריה הזו. לאחר מכן, יייתכן שניתן יהיה להשתמש בהכרה זו על מנת לגייס את הצורך באותה שליטה כדי לקדם שינויים.
© כל הזכויות שמורות לדר. ארנולד הולצמן המכון לכירולוגיה פסיכודיאגנוסטית